חרקים באורז וקטניות
א. עיקרי ההלכה
נאמר בתורה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם"[1]. פסוק זה מדבר על שרץ הארץ, ופסוקים אחרים עוסקים באיסור שרץ העוף[2] ושרץ המים[3].
אם כן, מן התורה אסור לאכול חרקים – וזהו איסור נוסף על האיסור הכללי לאכול בעלי חיים שאין להם סימני טהרה (מעלה גירה ומפריס פרסה, סנפיר וקשקשת וכו'). לכן איסור זה חמור משאר איסורי האכילה שבתורה, וכדברי חכמינו בתלמוד: "אמר אביי: אכל פוטיתא (שרץ מים) לוקה ארבעה; נמלה - לוקה חמש, (גם) משום שרץ השורץ על הארץ; צרעה - לוקה שש, (גם) משום שרץ העוף". ריבוי האיסורים כאן הוא לפי מספר הפעמים שמופיע איסור השרץ בתורה: שרץ המים מופיע ארבע פעמים, שרץ הארץ חמש ושרץ העוף שש[4].
מדוע התורה החמירה כל כך באיסורי שרצים עד שחזרה על ההזהרה מספר כזה של פעמים? הסביר הפרי חדש: "להיות (בגלל) שהוא איסור מצוי מאד בפירות וירקות ובקטניות ברוב מיני מאכלות ואי אפשר להיזהר מלהיכשל בהם אם לא בזריזות גדולה (במאמץ רב), ולפיכך הוצרך הכתוב לזרז ביותר ולהרבות לאוין באיסור שרץ הארץ, ומעתה כל אדם יזרז בעצמו מלהיכשל באיסור זה וגם לדרוש ברבים חומר איסורו, כי הכי דלפרשו מיניה (כדי שיתרחקו מאיסור זה)"[5].
לכאורה, חרק קטן הנמצא בפרי או ירק הגדול ממנו פי שישים הפרי צריך להיות מותר באכילה, לפי הכלל ההלכתי שקובע שאיסור שנפל לתוך היתר והתערבב בו בטל בשישים. אכן, בדרך כלל בעיית החרקים במזון היא למעשה "רק" מדרבנן, מכיוון שמן התורה החרק בטל בכלל המזון שבו הוא נמצא. אך מדרבנן נאסרו החרקים במזון, בגלל כמה סיבות:
1. אי אפשר לבטל איסור שהוא ניכר לעין ואפשר לראותו, אלא רק איסור שהתערבב במזון ואינו ניכר בו עוד. ולעיתים החרק אכן ניכר במזון.
2. בריה שלמה אינה מתבטלת אפילו באלף, מפני שהיא חשובה מכדי לבטלה. אמנם, אם החרק התרסק תוך כדי הכנת המזון (למשל כמו באבקת מרק המכילה ירקות שאולי היו נגועים בחרקים) כבר אין לו חשיבות מיוחדת מפני שאינו כבריה שלמה ולכן המזון מותר אם יש בו פי שישים מהחרקים.
שכיחות החרקים במזון יכולה להשתנות לפי תקופות השנה, אזורי הארץ, מקום גידולו או אחסונו של המזון, כך שיתכן שמין מסוים חייב בדיקה בעונה אחת ופטור מבדיקה בעונה אחרת, או שחייב בדיקה בארץ אחת ופטור מבדיקה בארץ אחרת, באזור אחר או בתנאי אחסון אחרים.
ב. בדיקת המזון לסוגיו – הלכה למעשה
במסורות הדורות התקבל שסוגי מזון מסוימים מוחזקים כנגועים בחרקים. מזונות אלו הם האורז, הדגנים, הקטניות וכן ירקות עלים: חסה, כרוב, פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, נענע ודומיהם. בעבר היו קיימות גם שיטות שונות לניקוי מזון זה מחרקים, כדלהלן.
א. אורז וקטניות
במהלך הדורות נקבעו הלכות ומנהגים שונים לבדיקת אורז וקטניות:
1. השרייתם במים כדי שהחרקים יצופו על פני המים[6.
2.בדיקה של כל אחד ואחד אם יש בו חרקים[7].
בימינו השתכללו שיטות האחסון והשינוע, ולכן שכיחות הימצאות החרקים באורז וקטניות נעשתה קטנה מבעבר. אמנם לא ניתן לקבוע בצורה מוחלטת שאורז וקטניות יצאו מחזקת נגועים בחרקים, מכיוון שהדבר תלוי בטיב האחסון או השינוע, אך ניתן לקבוע שמותר לבדוק אורז וקטניות לפי המנהג המקל יותר, כלומר להשרות במים ולהסיר את החרקים שצפו במים. כמו כן ניתן להקל בבדיקתם על ידי בדיקת מדגם של שלושה חופנים שייבדקו בדיקה יסודית, אחד לאחד, ולאחר מכן ניתן להתיר את כל השאר[8].
[1] ויקרא י"א מ"ג.
[2] דברים י"ד י"ט.
[3] ויקרא י"א י'.
[4] מכות ט"ז ע"ב ורש"י שם.
[5] פרי חדש יורה דעה סוף סימן פ"ד.
[6] ש"ך לשולחן ערוך יורה דעה סימן פ"ד, כ"ב.
[7] שפתי דעת יורה דעה סימן פ"ד, כ"ב.
[8] על פי תשובות תשובות הגר"י אריאל והגר"ד ליאור שליט"א.
