ניתן להכשיר בשר, שלא באמצעות מליחה, ע"י צלייתו על גבי אש, עד שכל הדם יוצא מהבשר[1]. אין הבדל אם גוף החימום נמצא מעל הבשר או מתחתיו. ומותר לצלות בשר גם על גבי גוף צלייה (מנגל) חשמלי כאשר הבשר מונח על רשת כך שהדם יכול לזרום דרכה. כמו כן, מותר להכשיר בשר בצליה אף על גבי פלטה חשמלית, ובתנאי שמניחים את הפלטה בשיפוע כך שהדם יוכל לזרום החוצה[2].
זאת לגבי גוף צלייה (מנגל) או פלטה חשמלית. לעומת זאת, הצלייה בתנור חשמלי או סיר גריל חשמלי שונה מצלייה באמצעות מנגל מכמה בחינות: ראשית, היות שהדם מטפטף על קרקעית התנור או התבנית, ואינו נשרף אלא ממשיך להתבשל, הרי שהבשר שב וקולט את האדים של הדם ואלו אוסרים אותו; שכן אנו פוסקים ש"ריחא מילתא", כלומר אדים של איסור הריהם אוסרים את המאכל[3]. שנית, התנור או התבנית שהדם מטפטף עליהם, נאסרים בשל כך[4].
לפיכך מותר לצלות בשר בתנור רק בתנאים הבאים: (1) יש להכניס את הבשר רק לאחר שהתנור התחמם. (2) יש להשאיר את דלת התנור פתוחה בשעת הצלייה. (3) יש להניח את הבשר על גבי רשת. (4) יש להניח בתחתית התנור תבנית לקליטת הדם. יצויין כי ההיתר לצלות בתנור, בתנאים הללו, הוא גם כאשר אין בתנור גופי חימום גלויים והצלייה נעשית בחום התנור ולא באש התנור[5].
באשר לרשת שעליה נצלה הבשר, למנהג הספרדים (שיטת הבית יוסף) היא אינה נאסרת לשימוש מחמת הצלייה, אך למנהג האשכנזים (שיטת הרמ"א) צריך לכתחילה ללבנה בליבון קל, כלומר לחממה לבדה על הגחלים או בתנור על חום גבוה. באשר לתבנית שעליה מטפטף הדם בצלייה בתנור, זו צריכה ליבון קל לכל הדעות, ולכן רצוי להשתמש בתבנית חד פעמית שאותה ניתן להשליך בתום השימוש[6].
לאחר הצלייה יש המתירים לבשל את הבשר[7], ויש אף שמצריכים חליטה – השריה במים רותחים[8]. לעומת זאת, מנהג האשכנזים הוא לאסור בישול של בשר שהוכשר בצלייה.
בימינו, רוב הבשר הנצלה הוא בשר שכבר הוכשר כדין (על ידי מליחה והדחה) ומכאן שלצלייתו אין משמעות הלכתית אלא קולינארית בלבד. יחד עם זאת, ישנם כמה סוגי בשר אותם לא ניתן להכשיר באמצעות מליחה רגילה, שכן כמות הדם שבהם גדולה מן הרגיל.
א. הכשרת כבד (צלייה)
כבד הוא איבר האוגר בתוכו דם רב, עד כדי כך שבהלכה הוא מוגדר איבר "שהוא כולו דם". למרות איסור אכילת דם התירה התורה לאכול את הכבד; היתר זה נלמד מאכילת הקורבנות על ידי הכוהנים, שהיו אוכלים את כל מה שלא הוקרב על גבי המזבח, ובכלל זה את הכבד[9]. מצינו מחלוקת מהותית בין הראשונים בשאלה כיצד מותר לאכול את הכבד: יש האומרים כי הכבד מותר באכילה גם ללא מליחה או צלייה, מאחר ולדעתם דמו של הכבד הותר באכילה לגמרי. ההגבלה היחידה לדעה זו היא שאין לבשל את הכבד יחד עם בשר אחר שיקלוט ממנו את הדם[10]. יש האומרים כי מותר לאכול את הכבד באותם תנאים של כל בשר אחר, כלומר לאחר מליחה כדין[11], ואילו יש האומרים כי בשל ריבוי הדם בכבד מותר לאוכלו רק לאחר צלייה[12].
להלכה נפסק כדעה האחרונה, שמליחה רגילה אינה מספקת כדי להוציא את כל הדם מהכבד ולכן יש לצלותו על האש, וזאת לאחר שמבצעים בכבד חתכים לאורכו ולרוחבו והצד החתוך פונה כלפי האש. לאחר צלייה שכזו מותר לבשל את הכבד בכל צורה שהיא (אף לאשכנזים, המחמירים שלא לבשל בשר רגיל שהוכשר על ידי צלייה). בדיעבד, אם הכבד בושל בלא מליחה או צלייה, למנהג הספרדים (שיטת הבית יוסף) הכבד מותר באכילה, ואילו למנהג האשכנזים, (שיטת הרמ"א) הכבד אסור באכילה, וזאת אפילו אם בנוסף לבישול הוא גם נמלח כמו בשר רגיל.
אף לדעת המתירים בדיעבד כבד שבושל ללא צליה, הכלי שבושל בו הכבד הזה וכן מאכלים אחרים שבושלו יחד עימו, אסורים לכל הדעות[13].
ב. הכשרת לב (מליחה)
בלב, שאף הוא כמובן איבר הגדוש בדם, קיימים שני סוגי דם שונים מבחינה הלכתית: ישנו דם הבלוע בלב, שהוא יוצא על ידי מליחה ככל דם בשאר איברי בעל החיים, וישנו דם המתקבץ בחלל הלב בשעת השחיטה. דם זה אינו יוצא על ידי מליחה רגילה. לפיכך, בכדי להכשיר לבבות יש לחתוך את הלב לפני המליחה ובכך לתת לדם שהתקבץ בו לזרום החוצה; לאחר פעולה זו ניתן למלוח את הלב כמו בשר רגיל, ולאחר המליחה המליחה מותר גם לבשל את הלבבות (אף למנהג האשכנזים).
אמנם, יש המחמירים לצלות את הלבבות, כדין כבד[14]. יצויין כי יש אף שפסקו שלא לאכול לב בכלל, מכיוון שאכילת הלב גורמת לשכחת התלמוד כנזכר בגמרא[15].
[1] שולחן ערוך יורה דעה סימן ס"ט סעיף כ"א.
[2] ילקוט יוסף יורה דעה עמ' תקי"ב-תקי"ג.
[3] שולחן ערוך יורה דעה סימן ק"ח סעיף א'.
[4] צל"ח פסחים ע"ד ע"א.
[5] שולחן ערוך יורה דעה סימן ע"ג ודרכי תשובה שם, ג', שו"ת ציץ אליעזר חלק י"א סימן נ"ג, שו"ת באהלה של תורה יורה דעה סימן י"א, ועוד.
[6] שולחן ערוך יורה דעה סימן ע"ו סעיף ד' ודרכי תשובה שם.
[7] בן איש חי קדושים אות י'.
[8] זבחי צדק סימן קל"ב, פעולת צדיק חלק ב' סימן קמ"ג.
[9] נדרים נ"ד ע"ב.
[10] ר"ת ורא"ש בחולין ק"י ע"ב.
[11] רש"י ותוספות חולין ק"י ע"ב.
[12] רמב"ם מאכלות אסורות פ"ו הלכה ז'.
[13] שולחן ערוך יורה דעה סימן ע"ג סעיף א'.
[14] שולחן ערוך יורה דעה ע"ב סימן א'.
[15] הוריות י"ג ע"ב, מובא בש"ך ובערוך השולחן ביו"ד שם, ועוד.
