ג. בעיית "צומת הגידים"
כפי שקיבלו חכמינו במסורת הלכה למשה מסיני, ישנן שמונה קבוצות של טראומות או מחלות המטריפות את בעל החיים, ומהם נפרטים שבעים סוגי טריפות
אפשריים. מהתורה אין חובה לבדוק את בעל החיים האם יש בו טריפות אלו, משום שאנו מוחזקים כי רוב בעלי החיים הריהם בריאים. יחד עם זאת, חכמים חייבו
בדיקה בטריפות מסויימות שהיה ידוע כי הן מצויות יותר (מיעוט המצוי). חיוב זה נובע מהכלל הקובע כי לא ניתן לסמוך על רוב היתר במקום שיש מיעוט מצוי של
. איסור ואפשר לבדוק זאת ללא טרחה גדולה (שולחן ערוך יורה דעה סימן ל"ט ונושאי כליו שם) הקדמה זו מביאה אותנו לאחת הבעיות שהתעוררו בימינו בנושא כשרות העופות,
והוא הטריפה של צומת הגידים (צומת מלשון: צמה). צומת הגידים נמצאת בחלקהתחתון של השוק; הגידים המרוכזים באזור זה באים מהחלק העליון של הרגל,
ובהלכה נקבע שאם באזור זה אחד הגידים קרוע, הרי שהעוף טרף. מכיוון שקשה לבדוק את גידי העופות, שכן הם דקים מאוד, נפסק להלכה כי כל שינוי בצומת
. הגידים מטריף את העוף (שולחן ערוך יורה דעה סימן נ"ו סעיפים א', י', ברמ"א). סוג זה של טריפה לא היה מצוי בעבר בעופות, ולכן נהגו לבדוק את צומת הגידים רק בבָּקר, ומאידך, במקרים הנדירים כאשר היה נראה שינוי חיצוני כל שהוא באיזור צומת הגידים, הטריפו מייד את העוף אף ללא בדיקה. אלא שבשנים האחרונות נמצאו לעיתים להקות של עופות עם אחוז ניכר של בעיות בצומת הגידים, ונשאלה השאלה האם מכאן ולהבא צריך לחשוש ולבדוק בקביעות את צומת הגידים בעופות הנשחטים. בשאלה זו ניצבו הפוסקים בפני דילמה לא פשוטה, שכן בחשבון השנתי אחוז 2% בלבד מכלל העופות הנשחטים, כאשר העופות שנפסלו כטריפות היה כ -3%- נתון זה כולל את כל סוגי הטריפות ולא רק את הטריפות שנבעו מבעיות בצומת הגידים. בשל נתון נמוך זה סברו חלק מהפוסקים כי אין חדש תחת השמש ואין צורך לבדוק את צומת הגידים, שהרי אחרי הכל בעיה זו נותרה בגדר מיעוט שאינו מצוי שאינו מחייב בדיקה (שו"ת מנחת יצחק ח"ח סימן ס"ה) אולם כאשר בדקו באופן פרטני את הנתונים של כל משלוח עופות המגיע למשחטה, התברר כי ישנם הבדלים גדולים בין להקות המגיעות בזמנים שונים וממשקים שונים: מחד גיסא רוב משלוחי העופות נקיים כמעט לחלוטין מבעיה זו,
ומאידך גיסא ישנן להקות שהגיעו לאחוזי טריפה גבוהים מאוד של צומת הגידים. הגורם העיקרי לבעיית צומת הגידים, כפי שצוין בראשית הפרק, הוא וירוס
שמתפשט בעופות, וזוהי כנראה הסיבה לכך שכאשר קיימת הבעיה – היא מצויה באופן נרחב, בעוד שבמקרים אחרים היא כמעט אינה נוכחת. מכל מקום, לאור זאת היו פוסקים שטענו כי מעתה יש לבדוק את צומת הגידים בעופות אחד לאחד, לאור אחוז הטריפות הגבוה בחלק מהלהקות (שו"ת שבט הלוי חלק ד' סימן פ"א.) הרבנות הראשית, לאחר בחינת הנושא, קבעה את ההוראות הבאות: בעופות המוגדרים ככשרים למהדרין (וזה הוא מעמדם של רוב העופות המגיעים מהמשחטות הגדולות בארץ), יש לבדוק את צומת הגידים, כדעה המחמירה. בדיקה זו נעשית על ידי ראייה ומישוש חיצוני של הרגל בזמן תנועת העופות במסוע המשחטה. אין צורך בפתיחת השוק על ידי חיתוך ובדיקה ידנית של צומת הגידים, מאחר שהבדיקה החיצונית הוכחה כיעילה מאוד; בביקורות רבות שנעשו נמצא שהסיכויים לאי הבחנה בבעיה בצומת הגידים בשיטה החיצונית, הוא פחות מחצי . אחוז –מיעוט זעיר וחסר משמעותי מבחינה הלכתית (ראו בשבט הלוי חלק ד' סימן פ"א.) הוראות אלה ברורות ומובנות, ומכאן תמיהה גדולה על אותם ארגוני כשרות המצריכים למרות זאת לבדוק את צומת הגידים בבדיקה פנימית לאחר חיתוך הרגל. גם חומרה זו – כקודמתה – מביאה לייקור מחיר העוף, שכן הבדיקה הפנימית דורשת תוספת כוח אדם משמעותית והיא גם מאיטה את קצב העבודה. כל זאת כאשר התמורה מבחינת ההידור ההלכתי היא מפוקפקת מאוד, שהרי כאמור הוכח כי גם בדיקה חיצונית היא יעילה בהחלט [נציין כי ישנם פוסקים המחייבים רב המחמיר על אחרים במקרים שההלכה מקילה, לשלם לבעלים את ההפסד שנגרם להם (דברי חיים חלק א' יורה דעה סימן ב']. אין הבדל משמעותי באחוזי הטריפות בין בדיקת צומת הגידים באמצעות פתיחת הרגל לבין בדיקה חיצונית – ועובדה זו ניתנת לבדיקה בקלות במחשבי המשחטות בכל עת ובכל שעה. הפרסומים המופיעים לעיתים בעיתונות החרדית, המדווחים על אחוזי טריפות גבוהים במשחטות בהשגחת "הרבנות", אינם באים אלא לשרת מטרה שיווקית של גופי כשרות פרטיים הנוקטים בחומרות אלו, כאשר התמורה היא גידול בכוח האדם העובד בהשגחה וייקור מחירו של העוף.
