שאלה: האם מותר לאכול סופגניות שנוכרי הכניס לשמן הטיגון?
תשובה: אם יהודי הדליק את האש והנוכרי הכניס את הסופגניות לשמן, דעות רבות מתירות את הסופגניות, כך נוהגים בבתי אוכל בכשרות רגילה.
בבתי אוכל בכשרות למהדרין מחמירים שהיהודי גם יכניס את הסופגניות לשמן הטיגון. כדי לצאת ידי כל הדעות.
פרטים והרחבה:
סופגניות נאכל, גם לרוב.
על סופגניות כשרות וכשרות למהדרין
עם שוך קרבות החשמונאים מול היוונים החלה בעצם המלחמה האמיתית שלהם: מלחמת התרבות, המאבק בהתייוונות. בפינות הבאות נעסוק באיסורי חכמים, בתחום הכשרות, הנובעים מהצורך להיאבק בתרבויות הזרות שהקיפו את עם ישראל, ובשמירה על המסגרת הלאומית - תרבותית שלנו:
בישולי נוכרים, הפת שלהם ויין שנגע בו נוכרי.
בישולי נוכרים: אסרו חכמים לאכול מאכל שבושל ע"י נוכרים, כדי שלא נבוא להשתתף בשמחותיהם ולבסוף נתחתן עם בנותיהם.
איסור חכמים זה הוא כמובן גם כאשר אין כל חשש איסור אחר מן התורה, כלומר כאשר כל מרכיבי המזון כשרים, והכלים הינם כשרים. מכיוון שכאשר יש חשש איסור גם אם בישל ישראל את התבשיל הריהו כמובן אסור.
איסור זה נוהג רק במאכלים שאי אפשר לאוכלם חיים (לא מבושלים) אך דברים שרגילים לאוכלם כשהם חיים (לא מבושלים) אין בהם איסור בישולי נוכרים. וכן מאכלים שאינם עולים על שולחן מלכים (מאכלים פשוטים ולא חגיגיים) אין בהם איסור בישולי נוכרים. (שולחן ערוך יורה דעה קי"ג א.)
אם יהודי השתתף בהכנת התבשיל בצורה משמעותית כגון: הניח את הסיר על האש או הגיס (ערבב) את התבשיל שהנוכרי שם על האש, התירו חכמים לאכול תבשיל זה, כי במקרה כזה בדרך כלל אין חשש שישתתף בסעודת הנוכרי. (שם בשולחן ערוך סעיף ו').
אם היהודי רק הדליק את האש בהתחלה והמשך הבישול נעשה ע"י נוכרי, נחלקו הפוסקים בדבר: יש שאסרו וכך פסק גם מרן המחבר בשולחן ערוך ומנהג הספרדים לאסור. יש שהתירו וכך פסק הרמ"א בהגהותיו, ומנהג האשכנזים להתיר. (שם בשולחן ערוך סעי ז')
פת נוכרים: לחם הוא המאכל הבסיסי בכל ארוחה. לכן חשבו חכמים לאסור את כל סוגי הלחם שנאפה ע"י נוכרים, ועל ידי כך ימנעו את השתתפות היהודי במסיבות של הנוכרים. אך ראו חכמים שגזירה זו היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. כי יש מקומות שהלחם היחידי הנמצא בשוק הוא לחם נוכרי, והלחם הוא המזון הבסיסי שלנו, וקשה לוותר עליו. לכן הבדילו חכמים בין לחם שאופה הנחתום הנוכרי לכלל הציבור, לבין לחם שאופה בעל הבית הנוכרי למשפחתו. באכילת לחם ביתי של נוכרי יש קירבה הרבה יותר גדולה בינו לבין היהודי, מאשר בלחם של מאפיה האופה לכלל הציבור, בה אין כל קשר אישי בין האופה והלקוח. לכן אסרו חכמים לחם של בעל הבית, והתירו לחם של מאפיה במקום שאין לחם אחר. איסור זה, של פת נוכרי, כולל מיני מאפה מחמשת מיני דגן שנאפו בתנור,
איסור זה נפוץ בעיקר בקהילות יהודיות לא גדולות בחו"ל, בהן אין מאפיה של יהודי
והאפשרות היחידה לאכול לחם היא פת נוכרי של נחתום. עם זאת חשוב להדגיש שהרב בודק את תהליך אפית הלחם ואם אין בו מרכיבים לא כשרים הוא מאשר זאת כפת נוכרי כשרה.
נציין שאיסור זה, בדומה לאיסור בישולי נוכרים, הוא בלחם שאין בו בעיית כשרות, כלומר שכל מרכיבי המזון שבו הם כשרים, והבעיה היחידה היא, העובדה שנוכרי אפה את הלחם, אם יש מרכיבי מזון שאינם כשרים בלחם, הוא כמובן אסור, גם אם אפה אותו יהודי כשר למהדרין.
יש סוגי לחמים רבים בחו"ל שאינם כשרים כלל כי תבניות האפייה נמשחות בשומן מן החי או שיש מרכיבים אחרים שאינם כשרים כמו חרקים בקמח וכדומה. על כן לא כל לחם בחו"ל הוא פת נוכרי רוב הלחם בחו"ל אינו כשר כלל, ואסור בכל מצב שהוא.
אם יהודי הדליק את האש בתנור התירו חכמים את הלחם גם אם הנוכרי הכין את הבצק והניח את הלחם בתנור. (פתרון זה מועיל לכל הדעות)
במדינת ישראל, בה יש ב"ה לחם ישראל בשפע, אין סיבה להתיר לחם נוכרי ואכן לפי הוראות הרבנות הראשית לישראל אין אישור כשרות ללחם נוכרי מיובא, גם אם הוא כשר, בחו"ל.
סופגניות: טיגון שנוי במחלוקת יש הפוסקים שטיגון כבישול ויש שאומרים שטיגון אינו כבישול (סנהדרין ד, ב. רש"י ותוספות ובפתחי תשובה ליו"ד פז ס"ק ג ודרכי תשובה ס"ק יח)
טיגון בשמן עמוק מוגדר ע"י פוסקים רבים כבישול מכיוון שבישול הוא כל מאכל שמתבשל בנוזלים רבים. (הגרש"ז אויערבך זצ"ל ועוד מובאים בשמירת שבת כהילכתה א הערה קפב )
לכן לגבי סופגניות מבצק מוצק לשיטת הרמ"א (מנהג האשכנזים) אפשר להסתפק בהדלקת האש ע"י יהודי. לשיטת הבית יוסף (מנהג הספרדים) הסומכים על הדלקת האש ע"י יהודי יש להם על מי שיסמכו והמהדרין בכשרות מצריכים גם שהכנסת הבצק לשמן תהיה ע"י יהודי.
סופגניות שהבצק שלהן רך (סופגניות מרוקאיות ספינג' ודומיהן) המוגדרות כתבשיל מכיוון שהן מטוגנות בשמן עמוק, שהוא כמו בישול, על כן לשיטת מרן המחבר צריך שהיהודי גם יכניס את הסופגניות לשמן ויטגנם, כדי שלא יהיה בהם איסור בישולי נוכרים. ( שולחן ערוך יורה דעה קי"ב, בש"ך י"ח) .
