הקמח בימינו וכשרותו לפסח
הקדמה
האם הקמח כשר לאפית מצות לפסח? האם הוא חמץ גמור שאסור להשהותו בבית בפסח (או שצריך למוכרו לנוכרי – בשעת הצורך)? האם מותר להשתמש בקמח זה לאחר הפסח, אם לא נמכר לנוכרי? שאלה זו מעשית הן לגבי טחנות הקמח או המאפיות המאחסנות את הקמח. והן לגבי עקרת הבית הרוצה להשאיר בביתה קמח לצורך שימוש מיד בצאת החג (למסיבות המימונה או אירועים אחרים).
נסקור את מצב הקמח בימי חז"ל, ואת השינויים שחלו בימינו כפי שמקובל בטחנות הקמח בישראל, ואת ההשלכות ההלכתיות הנובעות ממצב זה.
המצב בימי חז"ל
החיטים הרגילות שנמכרו בשוק בכל ימות השנה היו בעצם כשרות לפסח למצות. היו שלושה סוגים של חיטים
1.חטים שנשמרו ממגע עם מים משעת הקצירה, מהם עשו מצה שמורה לליל הסדר..
2. חיטים שנשמרו ממגע עם מים משעת הטחינה בלבד, מהם עשו מצות לשאר ימי הפסח.
3. חיטים רגילים שלא נשמרו ממגע במים כלל. שבשעת הדחק מותר לאפות מהם מצות לפסח, ואפילו לליל
הסדר. (שו"ע או"ח תנג ד)
המצב בימי הביניים
החל מתקופת האחרונים ועד לפני שנים ספורות, היו משרים את החיטים במים כדי לקלוף את הגרעינים וכדי לקבל קמח לבן יותר. קמח זה נחשב כחמץ גמור ואסור אפילו בהשהיה בבית בפסח (אלא אם נמכר לנוכרי) ואם לא נמכר נאסר לאחר הפסח כדין חמץ גמור. ( שו"ע או"ח תנג ה ובמשנה ברורה שם )
הקמח בימינו
החיטים המיועדות למצות (גם מצות שמורות וגם מצות רגילות) לא עוברות תהליך של הרטבה כלל והן נטחנות יחד עם קליפת הגרעין והקמח שנטחן הוא קמח כהה יותר מהקמח הרגיל ( כמו קמח מלא).
החיטים המיועדים לשימוש שאינו כשר לפסח עוברים תהליך של הרטבה כדי לקלוף את קליפת הגרעין ולקבל קמח לבן .תהליך ההרטבה נעשה לפני טחינת החיטים. הגרעינים עוברים ומוסעים בתוך חילזון סגור בו הם בתנועה קבועה כאשר מעליהם מטפטפים מים. תהליך זה נמשך כ16 שעות.אורך החילזון ומערכת ההרטבה כ4 מטר כמות הגרעינים שבחילון כ 20000 ק"ג בשעה, כך שכל גרגיר מקבל בממוצע שניות ספורות (כ5 שניות) של הרטבה. החיטה יוצאת מהחילזון ברמת לחות שאין בה להרטיב את היד (לא טופח על מנת להטפיח) .והם מושהים במצב לחות זה שעות רבות במיכל סגור וללא תנועה.
יוצא אם כן שגרגירי החיטה נרטבים הרבה פחות מאשר חיטים שירד עליהם גשם.וההרטבה שלהם נעשתה כשהגרגירים הם תוך כדי תנועה. ( ע"פ מחקרו של הרב זלמן פינחס פרידמן – מפקח טחנות הקמח שבהשגחת בד"ץ העדה החרדית ירושלים )
להלכה נפסק: שקמח שירד עליו גשם אפילו כל היום, בהתמדה אינו בא לידי חימוץ מפני שהטפטוף מעכב את ההחמצה וצריך לאפות את הקמח מיד לכשיפסיק הגשם..(שו"ע או"ח תסו ו)
מכיוון שכאשר הקמח נרטב, ההרטבה היתה בתנועה (טפטוף של גשם) אין אפשרות להחמצה (כמו בצק שכל זמן שלשים אותו אינו יכול להחמיץ) כך גם קורה לגרגירי החיטה בחילזון, הם אינם יכולים להחמיץ כי הם בתנועה, ובפרט שכמות ההרטבה של החיטים נמוכה בהרבה מכמות ההרטבה של גשם.לפי זה יתכן שהחיטים בימינו כשרות לאפיית מצות לפסח. יחד עם זאת אין אנו מקיימים את התנאי הקובע שצריך לאפות את הקמח מידית. אלא משהים את החיטים בלחות שעות רבות ואת הקמח משווקים למאפיות ומרכולים והקמח שוהה שם לזמן ממושך. ולכן אין להתיר חיטה זו לפסח. אבל מסתבר שיש הבדל בין חיטים שנרטבו בגשם לקמח שנרטב בגשם שמחמיץ בקלות.על כל פנים כדי למצוא היתר ברור לשימוש בחיטים אלו למצות. יש להעמיד נושא זה בפני גדולי הפוסקים בדורנו.
יש המשווים את דיני גרגירי החיטה בימינו לדין חיטים שחלטו אותם (במים). ופסקו שלכתחילה יש למכור את הקמח בימינו לנוכרי ובדיעבד אם לא מכרו מותר להשתמש בהם. (חבל נחלתו א לב) ולא היא, אלא שאין כל צורך למוכרם לנוכרי ומותר להשתמש בהם לאחר הפסח לכתחילה. כפי שנפסק להלכה על חיטים שחלטו אותם במים, שלכתחילה אסור לחלוט במים את החיטים המיועדים לפסח שמא ישהו אותם במים ויחמיצו. וכן אסור לאכול אותם בפסח, אבל מותר להשאיר אותם בבית בפסח (מבלי למוכרם) ולהשתמש בהם לאחר החג. (שו"ע תנג ה ומשנה ברורה שם).
לסיכום
ולמעשה בימינו, למרות שאין להכשיר לאפיית מצות את הקמח הרגיל, שאינו כשר לפסח, מותר להשהות את הקמח בבית בפסח, מבלי למכור לנוכרי, ומותרים לכתחילה לשימוש לאחר הפסח, בכלי חמץ.
