ב"ה
אני מביא בפניכם פינה שפורסמה בעלון השבת של צהר, לפני מספר שנים
תוכנית זו הפכה להצעה שהוגשה לכבוד הרב הראשי הרב דוד לאו שליט"א ולסגן שר הדתות הרב אלי בן דהן.
אכן שינויים אלו יצאו לדרך .
אני מצטרף בזה לברכת הדרך לרבנות ולמשרד הדתות, עלו והצליחו.
בפינות הבאות נעסוק במערכת הכשרות בישראל, תיאור הבעיות והצעות לפתרון.
השגחת הכשרות, ממלכתיות או הפרטה?
אחת הבעיות במערכת הכשרות בישראל היא מערכת ההשגחה.
ישנם ברוב המקומות בארץ משגיחי הכשרות מועסקים ומקבלים את שכרם מבעלי המסעדות, המפעלים ובתי האוכל עליהם הם מפקחים.
מצב זה אינו ראוי וטעון תיקון, כי הרי לא יתכן שהגוף המבקר, יהיה תלוי לפרנסתו בגוף המבוקר. משגיח הכשרות צריך לפקח על הכשרות בבית האוכל, כשהוא חופשי מחששות ובלתי תלוי בבעלי המקום.
מפקח הכשרות נדרש לבקר בצורה מקצועית ואובייקטיבית את ביצוע הוראות הכשרות, יש טעם לפגם (בלשון המעטה) בהיות המבקר שכיר אצל הגוף אשר עליו לפקח עליו.
הפתרון שהוצע בעבר, שהוא הפתרון האידיאלי, שכל מערכת עובדי הכשרות יהיו עובדי מדינה במסגרת המועצות הדתיות. אכן פתרון זה נוסה וברבנויות מסוימות, כדוגמת מיתר, ההסדר הוא כזה, ומשגיחי הכשרות הם עובדי המועצה הדתית.
יחד עם זאת פתרון זה לכלל עובדי השגחת הכשרות אינו מעשי בגלל התפיסה הכלכלית של ממשלת ישראל, לצמצם את מספר עובדי המדינה ולהפריט את השרות הציבורי ככל האפשר.
פתרון נוסף שהוצע ונוסה בעבר הוא העסקת משגיחי הכשרות דרך חברות כוח אדם. כאשר הגוף המושגח משלם לחברה על קבלת שרות ההשגחה. במקומות בהם ניסו שיטה זו ההשגחה הייתה טובה, המשגיח לא היה תלוי בבעל בית האוכל והיה כפוף לרב המקומי.
יחד עם זאת עלו בעיות אחרות בשיטת העסקה זו, בתחום זכויות העובדים כפי שאנו מכירים גם מתחומים אחרים של העובדים בחברות כוח אדם.
הפתרון המוצע על ידינו, הוא שילוב של שתי השיטות, הפרטה ממלכתית.
המשרד לענייני דתות מוציא מכרז לשירותי השגחת כשרות, בתנאי המכרז יכללו:
א. רמת משגיחי הכשרות ותהיה עדיפות למשגיחים שעברו הכשרה והם בעלי תעודות מטעם הרבנות הראשית.
ב. תנאי העסקה של העובדים שיכללו זכויות עובדים, ותק, פנסיה ותנאי שכר שווים שיקבעו ע"י המשרד לשירותי דת.
ג. המכרז יהיה לשנה (או שנתיים) ויפתח מחדש בסוף התקופה.
ד. הוראות הכשרות יהיו לפי הכללים שיקבעו ע"י הרבנות הראשית לישראל.
ה. הפיקוח ההלכתי על משגיחי הכשרות, יהיה בידי הרבנות המקומית, הכפופה להוראות הרבנות הראשית.
שיטה זו תסדיר גם את צורת התשלום למשגיחי הכשרות שנעשית במקומות מסוימים בצורה לא רשמית וללא דיווח מסודר, בניגוד לחוק ובחילול ה', וגורמת לזלזול במשגיחי הכשרות.
יש טוענים שהסדרת השכר ותנאי העסקה של משגיחי הכשרות, תייקר את השירות. המציאות בתחומים אחרים מוכיחה שאין כך פני הדברים. התחרות החופשית בין הגופים מעניקי הכשרות תוזיל את השירות.
מכיוון שבין תנאי המכרז יהיו גם שכר העובדים ותנאי העסקתם יקשה על מנהלי חברות הכשרות להוזיל את השרות על חשבון המשגיחים. וכיוון שהפקוח המקצועי-הלכתי נתון בידי הרבנות ולא בידי הגוף שמקבל שכר עבור הכשרות
אחידות מערכת הכשרות
המנהג שהיה בעם ישראל מקדמא דנא, הוא שהאחראי על מערכת הכשרות בכל מקום הוא הרב המקומי – מרא דאתרא. גם על פי החוק למניעת אונאה בכשרות הממונה על כך היא הרבנות המקומית.
לכן בכל מקום נהלי הכשרות ואמות המידה לכשרות נקבעות ע"י הרבנות המקומית.
מצב זה היה מתאים בעבר כאשר המזון שהוכן בעיר מסוימת נאכל באותה עיר. בדרך כלל המזון העיקרי שדרש כשרות בעבר בחו"ל היה כשרות העוף והבשר. הבשר והעוף נשחטו בהשגחת הרב ונאכלו ע"י תושבי העיר שלדידם הרב המקומי הוא מרא דאתרא.
בימינו כאשר מזון מיוצר בעיר אחת ומועבר לכל מקום בארץ יוצא שרב העיר שנבחר ע"י תושבי עירו הופך להיות מרא דאתרא של תושבי כל הארץ בגלל שבעירו יש מפעל מזון. זה מצב לא נכון מבחינה הלכתית ומבלבל מאד בגלל שאין אחידות באמות המידה לכשרות, אמות מידה שנקבעו ע"י רב מקומי אחד אינם זהות בהכרח לאמות המידה של רב אחר, וציבור הצרכנים יוצא מבולבל.
לכן יש לקבוע אמות מידה ונהלי כשרות והשגחה, אחידות לכל סוגי מוצרי המזון ובתי האוכל בארץ, אמות מידה לכשרות ולכשרות למהדרין. אמות מידה אלו ייקבעו ע"י הרבנות הראשית לישראל. לצורך כך הרבנות הראשית תמנה רבנים מומחים בכל תחומי הכשרות כגוף מייעץ לרבנים הראשיים בתחום הכשרות (גופים אלו קיימים במקצת התחומים)
הפיקוח על הכשרות, לפי אמות מידה אחידות של הרבנות הראשית, יעשה ע"י הרבנויות המקומיות. כך תישמר סמכות הרב המקומי כפי שהיה מקובל ותשמר האחידות בכשרות בכל הארץ.
כיום סמכות הכשרות בכל מקום ניתנת לרבנות המקומית ואין יכולת אכיפה ע"י הרבנות הראשית. בעבר היו מקרים בהם רבנים מקומיים לא נשמעו להוראות הרבנות הראשית, כמו בנושא "היתר המכירה" בשמיטה ונושאים אחרים. כדי לשמר את האחידות צריך להעניק לרבנות הראשית, ע"פ החוק, את סמכות הפיקוח והאכיפה על נהלי הכשרות ואמות המידה שלהם בכל רחבי הארץ.
הרבנות הראשית תפתח מחלקה לכשרות למהדרין במקביל למחלקה לכשרות שתחייב את כל הרבנויות בארץ.
אמות המידה לכשרות למהדרין ייקחו בחשבון הידורי כשרות שיש להם סיבות הלכתיות ללא חומרות שאין להם בסיס הלכתי והן נובעות מצורך שיווקי למצוא חומרות כדי לשרוד בתחרות בין גופי כשרות פרטיים.
מהדרין מן המהדרין
גופי כשרות שירצו להעניק כשרות מעבר למהדרין של הרבנות הראשית יגדירו את הכשרות כמהדרין מן המהדרין. גופי כשרות אלו יוכלו לתת הכשר רק למוצרים שהוכשרו ע"י הרבנות הראשית ככשרים למהדרין. הרבנות הראשית לא תתערב במערכות אלו והקונה ממערכות אלו קונה על אחריותו בלבד.
כיום מוצרי מזון עליהם פיקוח, של גוף כשרות פרטי, נוסף על הרבנות, לעיתים מתהפכות היוצרות פרטי הכשרות של הרבנות מוצנעות ובאותיות קטנות ואילו פרטי הכשרות של הבדצי"ם כתובים בצורה בולטת יותר. רוח החוק היא שבסיס הכשרות הוא של הרבנות ואילו הבדצי"ם הם כתוספת לכשרות זו, על כן הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בגודל הכיתוב ובבולטותו.
כמו כן לעיתים קרובות מאד ישנה סתירה בין הכיתוב של הרבנות לכיתוב של הבדצי"ם ומכיון שהכיתוב של הבדצי"ם בולט יותר הלקוחות אינם רואים את ההבדל. לדוגמה: בכיתוב של הרבנות כתוב: כשר לפסח ובכיתוב של הבד"ץ כתוב הכשרות לכל ימות השנה ולא לפסח. הלקוח רואה את הכיתוב של הבד"ץ , הבולט יותר, ואינו רואה את הכשרות לפסח. או שהלקוח מבולבל ואינו יודע להחליט האם המוצר כשר לפסח או לא. עשיתי בדיקות רבות בנושא זה בין לקוחות במרכולים והתברר שהלקוח מבולבל.
הבדצי"ם יתנו את חותמת ההכשר שלהם כאשר הם רואים צורך בכך ובתאום עם הרבנות בלבד, ובפסח אם אינם רוצים להכשיר מוצר מסוים חותמת הכשרות שלהם לא תופיע על האריזה ומימילא צרכן שמחפש מוצרים בהכשר בד"ץ מסוים לא יקנה מוצר שעליו אין את החותמת שהוא חפץ ביקרה. אין צורך לבלבל את כל הציבור במשך כל השנה.
שקיפות מערכת הכשרות
לאחרונה הוחל ברבניות מספר ניסיון לצרף לכל תעודת כשרות בבתי אוכל אפליקציה להורדה בטלפון הסלולרי ובה פרטי הכשרות במקום. כאשר מערכת הכשרות תהיה אחידה ואמות המידה לכשרות ולכשרות למהדרין תהינה ברורות ומפורסמות לא יהיה צורך מיוחד באפליקציה זו. ניתן יהיה להסתפק בטלפון של המשגיח שמוצג ע"ג התעודה למי שירצה בכך.
