האם הקמח הנקנה במרכולים הוא חמץ

בשבועות הבאים עלינו לטובה, נעסוק בכשרות לפסח. והפעם על הקמח הרגיל הנמכר במרכולים בישראל.

האם הקמח כשר לאפית מצות לפסח? האם הוא חמץ גמור שאסור להשהותו בבית בפסח (או שצריך למוכרו לנוכרי – בשעת הצורך)? האם מותר להשתמש בקמח זה לאחר הפסח, אם לא נמכר לנוכרי? שאלה זו מעשית הן לגבי טחנות הקמח או המאפיות המאחסנות את הקמח. והן לגבי עקרת הבית הרוצה להשאיר בביתה קמח לצורך שימוש מיד בצאת החג (למסיבות המימונה או אירועים אחרים).

נסקור את מצב הקמח בימי חז"ל, ואת השינויים שחלו בימינו כפי שמקובל בטחנות הקמח בישראל, ואת ההשלכות ההלכתיות הנובעות ממצב זה.

החיטים הרגילות שנמכרו בשוק בכל ימות השנה היו בעצם כשרות לפסח למצות. היו שלושה סוגים של חיטים

1.חטים שנשמרו ממגע עם מים משעת הקצירה, מהם עשו מצה שמורה לליל הסדר..

2. חיטים שנשמרו ממגע עם מים משעת הטחינה בלבד, מהם עשו מצות לשאר ימי הפסח.

3. חיטים רגילים שלא נשמרו ממגע במים כלל. שבשעת הדחק מותר לאפות מהם מצות לפסח, ואפילו לליל

הסדר. (שו"ע או"ח תנג ד)

החל מתקופת האחרונים ועד לפני שנים ספורות, היו משרים את החיטים במים כדי לקלוף את הגרעינים וכדי לקבל קמח לבן יותר. קמח זה נחשב כחמץ גמור ואסור אפילו בהשהיה בבית בפסח (אלא אם נמכר לנוכרי) ואם לא נמכר נאסר לאחר הפסח כדין חמץ גמור. ( שו"ע או"ח תנג ה ובמשנה ברורה שם )

החיטים המיועדות למצות (גם מצות שמורות וגם מצות רגילות) לא עוברות תהליך של הרטבה כלל והן נטחנות יחד עם קליפת הגרעין והקמח שנטחן הוא קמח כהה יותר מהקמח הרגיל ( כמו קמח מלא).