כשרות העופות בישראל


כשרות העופות בישראל

כשרות העוף והבשר בישראל בעידן המודרני

א. הבעיות בגידול העופות בזמננו

בעבר, כאשר אדם רצה לאכול עוף – הוא לקח אותו לשוחט ששחט, בדק את שחיטתו, וכאשר התעוררו שאלות מסובכות הוא פנה לרב הסמוך. כמות העופות

הנשחטים בכל מקום לא הייתה גדולה, והשחיטה נעשתה לרוב ביישוב הדעת, כאשר הדברים היחידים שהיה צריך לבדוק היו כשרות הסכין וטיב השחיטה.

כיום, במדינת ישראל, השחיטה נעשית בצורה אחרת לגמרי. המשחטות בארץ עובדות כיום בלחץ עצום, כאשר בכל בית מטבחיים ישנם שוחטים אחדים העובדים בשיטה של "סרט נע" כשהעופות נעים על גבי מסוע. מציאות זו של שחיטה תעשייתית מחייבת דיון חדש על קצב השחיטה וטיבה. מהו מספר העופות שיכול השוחט לשחוט בדקה מבלי לעייף את ידיו ומבלי לאבד את הרגישות לשחיטה?  מהו משך הזמן בו יכול השוחט לעבוד ברציפות עד להפסקת מנוחה? שאלות מסוג זה לא עלו כלל כל עוד שיטת השחיטה הייתה יחידנית, כפי שהיה נהוג בעבר. גם המליחה ההמונית של העופות מציבה בפנינו אתגרים חדשים שלא היו קיימים עד כה. אף שיטות הגידול המודרניות של העופות מעלות בפנינו בעיות הלכתית חדשות. בעוד שבעבר עופות גדלו כשהם מסתובבים בשטח ואוכלים מכל הבא למקור, והתפתחותם היתה טבעית לחלוטין, הרי שכיום העופות גדלים באלפיהם במקומות סגורים וצפופים ועומדים על רגליהם שעות רבות. התוצאה המתקבלת היא עופות גדולים אך בעלי רגליים חלשות ולעיתים אף מנוונות. זאת ועוד, מחלות ויראליות (וירוסים) גורמות לכך שלא פעם מתגלים עופות שיש להם קרע ב"צומת הגידים" שברגל – דבר ההופך את העוף לטריפה.

נשאלת אפוא השאלה: האם מציאות אחרונה זו שהתעוררה בדורותינו, מצריכה לבצע בדיקה של צומת הגידים בכל העופות הנשחטים? 

בעבר היה נהוג לבדוק את צומת הגידים רק אם היה ניכר מבחוץ שישנה שם בעיה 2, אך שמא כיום, שהתופעה נפוצה, צריך לחשוש יותר לקיומה.

שאלה דומה: בעבר לא היה נהוג לבדוק את הריאה של העוף, מפני שלא היו מצויות בה בעיות העלולות להגדירה כטריפה 3. אולם כיום, הצפיפות בבתי הגידול

הסגורים גורמת להתפשטות מהירה של מחלות, כמו דלקת ריאות ומחלות אחרות הפוגעות בריאות של העוף ומטריפות אותו. האם במציאות חדשה זו אנו צריכים

לבדוק גם את הריאות של העופות?

זאת ועוד: על מנת למנוע הפצת מחלות מזיקות בין העופות הגדלים בצפיפות, נהוג כיום להזריק לעופות חיסונים. זריקות אלה ניתנות לאפרוחים בהיותם בני ימים

ספורים, והן עלולות לכאורה ליצור חור בוושט, דבר המטריף את העוף. 

כיצד מתגברים על הבעיה הזו?

בעיות נוספות נובעות מכך שהעוף כבר איננו משווק ונמכר במקום שבו נשחט, כפי שהיה בעבר, אלא מובל מהמשחטות לרשתות שיווק ולמרכולים במקומות רחוקים, על ידי מובילים נכרים או יהודים שאינם מקפידים על כשרות, ללא השגחה רצופה. במצב כזה ההלכה מורה לחשוש שמא יוחלף הבשר הכשר בבשר טרף שהינו זול יותר 4. כיצד מתגברים על הבעיה הזו?

שאלות אלו, ואחרות, גרמו לכך שכאשר החלו לפעול המשחטות התעשייתיות לפני כמה עשרות שנים, היו רבנים – בעיקר מקרב העדה החרדית בירושלים – שראו בשיטות המודרניות פרצה קשה בכללי הכשרות ופסלו אותן מכל וכל. מאידך, היו פוסקים שראו בהתפתחות המודרנית אתגר הלכתי שיש ללמוד אותו ואת

הבעיות שהוא מציב ולמצוא את הדרכים להתמודד איתן. בפועל, הרבנים שטיפלו בשאלות אלה מול גדולי ישראל קבעו במשך השנים דרכי עבודה ונהלים שיבטיחו

את כשרותו של העוף, ואף כשרות מהודרת. כללים אלו אומצו על ידי הרבנות הראשית לישראל ונעשו להמלצה עבור כלל הרבנים האחראים על המשחטות

בארץ. לימים אומצו הכללים הללו גם בידי גופי הכשרות הפרטיים שבסופו של דבר נכנעו לחיים המודרניים ומשתמשים גם הם באותן משחטות המוניות. אמנם,

אלה הוסיפו מצידם עוד נהלים מחמירים, כביכול, שחלקם עלולים להתברר כמיותרים.

להלן נדון בכל אחת מהבעיות שתוארו לעיל ובפתרונות המאפשרים עופות כשרים ואף כשרים למהדרין, וכן נדון בחומרות שהוסיפו גופי כשרות פרטיים ובמידת

נחיצותן.


הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות