חותם בתוך חותם
על אריזות של עופות או חלקי עופות, ניתן למצוא לפעמים מדבקה שכתוב עליה: "חותם בתוך חותם". מה כוונת המדבקה הזו ומה דין עוף שאין היא מופיעה עליו?
כפי שלימדונו חז"ל, כאשר אדם שולח מאכל כשר מעיר לעיר על ידי גוי או אף על ידי יהודי שאינו שומר כשרות, עלינו לחשוש שמא השליח החליף את המאכל
הכשר במאכל דומה אבל טרף. לכן, אם מדובר במאכל שתחליפו הטרף עלול להיות אסור מן התורה, כגון: בשר, דג או יין, יש הכרח בשתי חותמות (סוגרים)
כדי להקשות על ביצוע ההחלפה. לעומת זאת, אם מדובר במאכל שתחליפו עלול להיות אסור מדרבנן, כגון: לחם, גבינה ועוד, ניתן להסתפק בחותם אחד (שולחן ערוך יורה דעה סימן קי"ח סעיף א')
כיום מובל העוף הכשר מהמשחטה למרכולים ולרשתות השיווק בדרך כלל על ידי נהגים נכרים, או על כל פנים יהודים שאינם דתיים. ומכיוון שעוף הוא מהמאכלים
שתחליפיהם עלולים להיות אסורים מן התורה, צריך אפוא לארוז את העוף באריזה בעלת שני סוגרים ("חותם בתוך חותם").שני הסוגרים אינם חייבים למנוע באופן מוחלט את אפשרות פתיחת האריזה, אלא עליהם להפוך אותה לכל הפחות לטורח גדול (עבודה זרה ל"א ע"א, רש"י ד"ה מיהדק); מסיבה זו יש סוברים שאם נעשה סוגר אחד אך איכותי שקשה לזייפו, הרי זה כמו שני סוגרים (אגרות משה יורה דעה חלק א' סימן נ"ו) ועוד. . בנוסף, יש סוברים שבמקום שבו העוף הכשר מהווה רוב לעומת העוף הבלתי כשר, וממילא אפשרות ההחלפה בעוף טרף הריהי קשה בלאו הכי, אפשר להסתפק בחותם אחד (כף החיים סימן קי"ח אות ב', בשם אחרונים רבים.)
לפיכך, בהנחיות הרבנות הראשית לנותני הכשרות לא ניתנו הוראות מיוחדות לעניין הסוגרים של האריזות, שכן משלוחי העופות היוצאים מהמשחטות ארוזים בשקית חתומה שקשה מאוד לפתוח אותה ולחזור ולסגור. כמו כן, הנהגים המסיעים את העופות הם עובדי חברה מסודרת שמקבלים שכר על עבודתם ואין להם כל עניין או רווח מהחלפת העופות (מה גם שאם ייתפסו הם עלולים לאבד את פרנסתם). בנוסף, רוב העופות הנמכרים בארץ הם כשרים. כל זאת ועוד, מתברר שלמעשה העופות או חלקיהם מגיעים בסופו של דבר לחנויות בשני סוגרים: שקית
חתומה וארגז חתום או מדבקה חובקת על השוק, וכדומה. לאור כל זאת, נמצא שאין למעשה הבדל הלכתי בין העופות המסומנים במוצהר
כחותם בתוך חותם לבין אלה שאינם מסומנים ככאלה.
