בישולי נוכרים: אסרו חכמים לאכול מאכל שבושל ע"י נוכרים, כדי שלא נבוא להשתתף בשמחותיהם ולבסוף נתחתן עם בנותיהם.
איסור חכמים זה הוא כמובן גם כאשר אין כל חשש איסור אחר מן התורה, כלומר כאשר כל מרכיבי המזון כשרים, והכלים הינם כשרים. מכיוון שכאשר יש חשש איסור גם אם בישל ישראל את התבשיל הריהו כמובן אסור.
איסור זה נוהג רק במאכלים שאי אפשר לאוכלם חיים (לא מבושלים) אך דברים שרגילים לאוכלם כשהם חיים (לא מבושלים) אין בהם איסור בישולי נוכרים. וכן מאכלים שאינם עולים על שולחן מלכים (מאכלים פשוטים ולא חגיגיים) אין בהם איסור בישולי נוכרים. (שולחן ערוך יורה דעה קי"ג א.)
אם יהודי השתתף בהכנת התבשיל בצורה משמעותית כגון: הניח את הסיר על האש או הגיס (ערבב) את התבשיל שהנוכרי שם על האש, התירו חכמים לאכול תבשיל זה, כי במקרה כזה בדרך כלל אין חשש שישתתף בסעודת הנוכרי. (שם בשולחן ערוך סעיף ו').
אם היהודי רק הדליק את האש בהתחלה והמשך הבישול נעשה ע"י נוכרי, נחלקו הפוסקים בדבר: יש שאסרו וכך פסק גם מרן המחבר בשולחן ערוך ומנהג הספרדים לאסור. יש שהתירו וכך פסק הרמ"א בהגהותיו, ומנהג האשכנזים להתיר. (שם בשולחן ערוך סעי ז')
