26 May
26May

כל אחד ו"ההכשר" שלו !

שלא יהיה כל אחד בונה במה לעצמו

לקראת הקיץ הטיולים והאירוח אצל חברים נביא כאן דינים מיוחדים לאירוח. 

חכמינו קבעו הלכות מיוחדות, תקנו תקנות, והקלו במקום שיש חשש איסור, כדי למנוע מצב של פרוד בעם, לדוגמה:  

עם הארץ, שאינו יודע להטביל כלים, היין והשמן שבכליו חשוד כטמא, בכל זאת התירו חכמים לקבל יין ושמן אלו מעמי הארץ ולנסכם על המזבח, כדי שלא יהיה כל אחד בונה במה לעצמו.  כלומר כדי שעמי הארץ לא יפגעו כאשר לא מקבלים מהם קרבנות בבית המקדש ויבנו לעצמם במת הקרבה פרטית. כי כאשר ייפרץ הסכר של הקרבה בבמות, יהיה כל אחד עושה במה לעצמו ובית המקדש יאבד את מרכזיותו, והעם יחלק, חלילה, לקבוצות ותגבר האיבה ביניהם.

וכן מביאה שם הגמרא דוגמאות נוספות להיתרים שהתירו חכמים כדי למנוע איבה בין יהודים. (חגיגה כב א)

בימינו, שבית המקדש אינו קיים, עדיין, תופסים בתי הכנסת את מקום המקדש. נדמה שהחשש שממנו חששו חכמינו בבית המקדש, שיהיה כל אחד בונה במה לעצמו "התגשם" בעוצמה רבה בבתי הכנסת שלנו, הן בריבוי בתי כנסת וחוסר הסובלנות שבין הקבוצות השונות בעם, שאינן מסוגלות להימנע מבנית "במה" לכל קבוצה בעם.  והן בחוסר הסובלנות והמחלוקות הפורצות בתוך בתי הכנסת.   

תחליף זעיר לבית המקדש מצאו חכמינו גם כשדימו את השולחן, שעליו אנו אוכלים, למזבח עליו הקריבו קרבנות. גם בהקשר לזה "זכינו" וכל קבוצה בעם מקימה "במה" לעצמה ואוסרת את המזון של קבוצה אחרת בעם. לפעמים אני נתקל בתופעה זו בצורה מוחשית כאשר אני נכנס לאולם אירועים, בתלבושת רבנית מלאה, קופץ מולי משגיח הכשרות ומנסה להנחות את דרכי לשולחן המתאים ואומר: "אם כבוד הרב רוצה עופות של הרב פלוני אלו שני השולחנות בפינה זו ואם כבודו רוצה הכשר של הרב אלמוני אלו השולחנות שבפינה השנייה". לעיתים בעלי השמחה נאלצים לסמן את השולחנות "בהכשרים המיוחדים" בסימון מזהה (צבע מפות שונה) כדי שחלילה קבוצת הכשר פלוני לא תאכל מהכשר אלמוני או להיפך, רחמנא ליצלן.

תשובתי למשגיח הכשרות:"אני מעדיף לשבת עם בני קהילתי ולאכול בבמה הציבורית יחד עם כולם, מאשר לפרוש מהציבור ולאכול בשולחנות נפרדים "מהודרים" כי אני אמנם משתדל להדר במצוות, (גם בתחום הכשרות) יחד עם זאת, אני משתדל במיוחד להתרחק מחשש חכמינו "שלא יהיה כל אחד בונה במה לעצמו".

זכיתי לארח בביתי גדולי תורה, רבנים, ראשי ישבות ואדמורי"ם מכל גווני הציבור הדתי והחרדי בארץ. מעולם לא התבקשתי על ידם או על ידי משמשיהם להכין כיבוד "בהכשר מיוחד", ולא עשיתי שינויים בכשרות המזון המוגש בביתי לקראת ביקורים אלו. גדולי ישראל אכלו בסעודתם את האוכל שהוגש לכל הציבור. באחד המקרים נשאלתי, בשעת הסעודה, ע"י אחד המלווים, על סוג ההכשר של המזון, ועניתי לו: "אם הרב שלך אוכל מבלי לשאול, אולי תלמד ממנו?!"

ימים אלו, של מחלוקות קשות העלולות לקרוע את העם, הם הזמן המתאים ביותר להתרחק מהקמת בימות פרטיות הן בתחום "מקדש מעט" והן בענייני השולחן הדומה למזבח. ובזכות תיקון חטא שנאת חינם נזכה שימי זיכרון ואבל אלו ייעלמו מלוח השנה שלנו, ויהפכו לימי שמחה וששון, במהרה בימינו.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות